לקראת יום כיפור נהוג לבקש סליחה..יש באויר איזו תחושה כזו של חשבון נפש..אצלינו במשפחה קרא הפעם משהו מעניין כשישבנו אני בעלי ושני ילדינו לארוחה מפסקת בני בן ה 9 הציע רעיון: " אולי כל אחד מאיתנו יגיד בתורו ממי הוא רוצה לבקש סליחה?.." כולנו הסכמנו והבן שלי ביקש להתחיל.. אחריו אחותו ואחריה הגיע תורי ותור בעלי.. מרגישה שזה אישי מדי לשתף ממי ועל מה כל אחד מאיתנו ביקש סליחה..אבל מה שהרגשתי בזמן הזה שכשכל אחד ביקש היה מאוד מיוחד.. כשהבטתי על בני משפחתי ראיתי איך כל אחד בתורו צלל רגע פנימי, והיתבונן בתוכו ואז על בני המשפחה וכשביקש הוא לרגע כמו יצא מעצמו להרגשת האחר..כל אחד מאיתנו היצטער במשהו על כך שלא הרגיש מספיק את השני..

זה היה רגע של הבנה, ושל הקשבה..

אני חושבת שהרגעים האלה שאנו מנסים ולו במעט לצאת קצת מעצמינו ולהרגיש את הסובבים אותנו,הם יקרים מפז..

פתאום יש משהו אחר באויר..

וזו המשמעות שמצאתי השנה ביום כיפור..להיתקרב קצת יותר ולרצות להרגיש אחד את השני עוד קצת באמת.